<h1>י"ב ע"א</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך. כגון מבוי ארוך שיש בו פתחים הרבה לארכו מפתחו ועד חציו וחציו הפנימי אין בו אלא בית אחד, אם רצה בעל הבית הפנימי לסתום כנגד פתחו ולהוציא פתחו בחצי המבוי ולהכניס את חצי המבוי בחצרו, בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהן את הדרך, שכיון שנתמעט ארכו של מבוי ולא נתמעטו החצרות שהיו משתמשות בו נמצא הדרך רבה על החיצונים, שהרי מתחילה היה בעל החצר הפנימית נכנס במשאו עד פתחו שהיה בסוף המבוי ומפרק שם והיתה דריסת הרגל מתמעטת מחציו החיצון ועכשיו הרי כולן מפרקין משאן בחצי המבוי ומרבה עליהן את הדרך ונמצאו דוחקין זה את זה. מתיבי חמשה חצרות הפתוחות למבוי כולם משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר כולן משתמשות עם השניה והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה. דש"מ דכל חדא לית לה רשותא לאשתמושי אלא מכנגד פתחה ולחוץ עד פתחו של מבוי, לפיכך אם בקשה הפנימית לסתום כנגד פתחה אין בני מבוי מעכבין עליה דהא מעיקרא נמי לא הוה לה רשותא לאשתמושי בהדה והשתא נמי לא קא משתמשי בהדה, ופנימית גופה אי הוה בעיא למישבקיה לסוף המבוי פנוי ולאישתמושי בהדי חיצונה הדין עמה, ואשתכח דהשתא כי סתמא נמי כנגד פתחא ליכא ריבוי דרך טפי ממאי דהוה מעיקרא כלל, וקשיא לרב הונא. ואסיקנא תנאי היא דתניא אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו היה סתום ובקש לפתחו אין בני מבוי מעכבין עליו וחמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר כולן משתמשות עם השניה ואין צריך לומר עם החיצונה והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי. כלומר כולן משתמשות בכל המבוי בשוה. וקם ליה רב הונא כרבי שמעון בן אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, דהא רבי פליג עליה וקימא לן הלכתא כרבי מחבירו. ועוד דהא תניא סתמא באידך מתניתא קמייתא (דרב) [כרבי] וקם ליה רב הונא כיחידאה ולית הלכתא כוותיה.
(ומ"ש) [וש"מ] דלא מעכבי בני מבוי סתום אהדדי מטעם דרבוי דרך אלא בדוכתא דלית ליה למרבה דירכא עילויה לרשותיה, אבל היכא דאית ליה דירכא עילויה לרשותיה לא דיינינן ביה דין ריבוי דרך כלל, דמימריה דרב הונא דאית ליה דין ריבוי דרך במבוי בכל אנפא הא אידחי ממתניתא דחמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר כולן משתמשות עם השנייה ואין צריך לומר עם החיצונה והשנייה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה, וממילא שמעת דכל היכא דאית ליה דירכא לרשותיה ההוא דוכתא דומיא דלשנייה על החיצונה ולשאר על השנייה, ליכא לעכובי עליה בההוא דוכתא מדין רבוי דרך כלל, ואפילו למיפתח בה פתחא אחרינא. והכי נמי מסתברא, דאלת"ה אדשמעינן רישא דההיא מתניתא דאחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו, דמשמע טעמא אחד מבני מבוי זה שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר שלא היה לו בתוכו פתח דלא הוה מבני אותו המבוי האחר כלל, הא אם בקש להחזיר פתחו למבוי שני שהיה לו בתוכו פתח דלגבי דהאי גברא לאו מבוי אחר מיקרי אין בני מבוי השני מעכבין עליו, דהא דומיא דבקש להחזיר פתחו למבוי אחר קא ממעיט דמשמע למבוי דלא הוה ליה להאי גברא פתח בגויה כלל. וכי תימא דילמא האי דמבוי אחר דקתני לאו לגבי בעל הפתח קאי אלא לגבי מבוי קמא גופיה קאי דלגבי מבוי קמא האי מבוי אחר מיקרי, לא סלקא דעתך, דאם כן למה לי למיתני רישא אחד מבני מבוי כלל, ליתני מי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו, אלא להכי תנא רישא אחד מבני מבוי לאשמעינן טעמא דלמבוי אחר שלא היה מבני אותו מבוי, ומאי הוא דלא הויא ליה דריסת הרגל בגוויה, הא למבוי שהיה לו פתח בתוכו דאית ליה דריסת הרגל אין בני מבוי שבקש לפתוח בו פתח אחר בני מבוי מעכבין עליו ואע"ג דהויא ליה דריסת הרגל עלויה מקמי הכין כלל, אלא מדקתני למבוי אחר דוקא ש"מ למבוי אחר הוא דמעכבין עליו הא לאותו מבוי אין מעכבין עליו. וסופה דקתני כולן משתמשות עם החיצונה כו' דמשמע הנך אין אחריתי [ד]לא הוה לה פתחא התם עד השתא לא, רבותא קמ"ל דאפילו הנך דהוויין עד השתא לית לה לכל חדא מינייהו לאשתמושי אלא מפתחא ולחוץ, ולאפוקי מדרשב"ג דאמר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי. תדע נמי דתנן [לקמן נ"ט ע"ב] לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין, דאית להו לגבי חצר זכותא בגויה לכמה מילי טפי מבני מבוי במבוי ואפילו לענין דין רבוי דרך כדבעינן לברורי לקמן, אבל למבוי דלית להו בגויה אלא דריסת הרגל לא מעכבי עילויה מדין ריבוי דרך אלא למאן דלא הוה ליה בגויה עד השתא דריסת הרגל או בדוכתא דלית ליה בגויה אפילו דריסת הרגל, דאי לא תימא הכי לישמועינן למבוי וכל שכן לחצר השותפין, אלא מדאשמועינן לחצר השותפין ש"מ דלמבוי כי האי גוונא לא פסיקא ליה דהא כל דוכתא דאית ליה דריסת הרגל עילויה אית ליה רשותא למפתח בגויה. וכי תימא אי הכי רישא דקתני [שם] לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין, הכי נמי דלמבוי כי האי גוונא שפיר דמי, והא איכא היזק ראיה. אין הכי נמי וטעמא דמילתא משום דלא עביד לדירה אלא לדריסת הרגל בעלמא, ולא עדיף מגגין שאינן עשויין לדירה דאין בהן היזק ראיה.
והכי נמי מסתברא, דכי איירי ברבוי דרך בחצר השותפין למעוטי מבוי הוא, דאי אמרת תנא חצר השותפין וה"ה למבוי, אלא הא דקתני התם [שם] אבל בונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו דאוקימנא באפתא דאי הויא עליה על גבי ביתו ממש לא מפני שמרבה עליהן את הדרך, הכי נמי דה"ה דלחצר שבמבוי לא, א"כ לא שביק מר חיי לכל בריה, אלא לאו ש"מ דוקא נקט לחצר השותפין אבל למבוי שפיר דמי. וכי תימא א"כ הא דתנן [לקמן ס' ע"א] לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון הכי נמי דלמבוי שפיר דמי, והא [איכא] היזק ראיה. ותו הא מדקתני סיפא אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון מכלל דלמבוי סתום כי האי גוונא לא. שאני התם, דקתני סופא לגלויי רישא דמבוי בהא מילתא כחצר השותפין דמי, אבל למיפתח לגוויה פתחא שלא כנגד פתח חבירו דינא כדאמר' מעיקרא. וסופא דההיא מתני' דקתני היה קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים, דש"מ דמבוי כי האי גוונא לא, כולה מילתא בפתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון קאי דאית בהו היזק ראיה במבוי. וכי תימא מ"מ קשיא אי אמרת התם גבי פתח כנגד פתח תנא חצר השותפין וה"ה למבוי ליתני למבוי וכ"ש לחצר השותפין, התם חצר השותפין אצטריכא ליה, דאי תנא מבוי סד"א מבוי הוא דלא יפתח דכיון דמבוי גופיה לית ביה היזק ראיה כדאמרן ופתחים וחלונות אית בהו היזק ראיה לא יפתח פתח כנגד פתח דלא מצי אמר ליה סוף סוף הא קא בעית לאצטנועי מינאי במבוי, אבל חצר השותפין דאית ביה בחצר היזק ראיה סד"א מצי אמר ליה סוף סוף הא קא בעית לאצטנועי מינאי בחצר, קמ"ל דאפילו לחצר השותפין לא יפתח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון דאמר ליה מעיקרא בחצר בעינא לאיצטנועי מינך בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך השתא אפילו בבית נמי בעינא לאצטנועי מינך. אבל הך מתניתא דמשום ריבוי דרך הוא אם איתא דאיכא דין ריבוי דרך במבוי כמה דאיכא בחצר לישמעינן למבוי וכל שכן לחצר, אלא מדנקט לחצר השותפין ש"מ אין דין ריבוי דרך במבוי אלא למאן דלית ליה דריסת הרגל בגויה כלל או בדוכתא דלית ליה בגויה דריסת הרגל כלל כדברירנא לעיל. ואשכחן בהדיא דשני לן דינא דחצר מדינא דמבוי לענין ריבוי דרך, דקתני התם בפרק לא יחפור [לקמן כ"א ע"ב] ולשכנו אינו כופהו, וגבי חצר קתני התם [ע"א] אחד מבני חצר שבקש לעשות רופא כו' בני חצר מעכבין עליו, וכבר ברירנא התם לההיא בירור יפה.
ושמעינן נמי מינה דאחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו אין בני מבוי החיצונים מעכבין עליו. ולא תימא הני מילי היכא דקאי האי פנימי בסוף המבוי וקא בעי למיסתם לפנים מפתחיהן של שאר מבני מבוי, דכיון דלדידיה לחודיה הוא דאית ליה אורחא עד סוף המבוי למיעל לפתחיה ולהנך לית להו דהא לית ליה לחד מינייהו לאשתמושי אלא עד פתחו, אשתכח דמפתחיהן של חיצונים רשותא דפנימי לחודיה הוא, אלא אפילו היכא דלא קאי פנימי אלא לפלגיה דמבוי מן בצד חצר דאשתכח דלדידיה נמי לית ליה אורחא מפתחו ולפנים טפי מחד מכל בני מבוי כי קא סתם רשותיה לחודיה קא סתים דכיון דפנימי ליכא דמעכב עליה למיעל התם ואילו אינהו יכיל פנימי לעכובי עלייהו מטעמא דריבוי דרך דהא לא אפשר להו למיעל להתם עד דחליפי אפתחא דפנימי ואיכא ריבוי דרך לגבי פנימי, אשתכח דרשותא דמיחדא ליה לפנימי היא דהויא לה לגביה כמבוי שאין בו אלא פתח אחד מצדו וכלפי ראשו דלית ליה לאיניש אחרינא רשותא בגויה, מיהו לא שנא קאי בסופו ולא שנא באמצעיתו דוקא במבוי שאינו מפולש לרשות הרבים אי נמי במפולש לרשות הרבים ויש לו דלתות, אבל מפולש לרשות הרבים ואין לו דלתות אפילו חד מבני רשות הרבים מעכב עליה כדבעינן למימר קמן
